עוד יום, עוד כתבת נכאים על מצבה העגמומי של תעשיית האופנה בארץ רוצחת את החלום שלי.
עוד כותרת דרמטית בסגנון "השיק פשט את הרגל, עלה 25 קילו וחזר לגור עם ההורים" או "הייתם צריכים ללכת ללמוד מחשבים במקום עיצוב אופנה, אז תפסיקו לבכות ליטל ביצ'ס". עוד הספד על מתפרות שנסגרו, סוחרי בדים שסרחו , דגמים שלא נמכרו וחלומות שנופצו- לצד תמונה נוגה של פרח עיצוב שזה עתה ירד/ה מרכבת שנקר וגילתה שבתחנה לא מחכה לו/ה אף אחד.
זה מפחיד. זה מחריד. זה מדכא. זה מעורר בי את כל הנוירוזות שלי, ואני אדם די מפוחד, חרדתי ודיכאוני טו בגין ווית'- ובמיוחד כשאני שוברת את הראש בנוגע לאיך בכלל אמורה נערה ענייה (אך מקסימה) שכמותי לשלם על לימודי עיצוב אופנה בשנקר.
אז למה אתם הורסים לי לי את המוטיבציה, תגידו לי? למה אתם לא נטפלים לכל בוגרי מסלולי התקשורת החזותית המצטיינים שנאלצים לכבול את עצמם לשולחן במשרד המיתוג המעופש שהסכים לקבל אותם לעבודה תמורת 23 ש"ח לשעה? למה לא לעשרות מיליוני עורכי הדין שיוצאים לשוק העבודה הישראלי בכל שנה ומגלים שאפילו בלוד אין מספיק עבריינים שזקוקים לשירותים שלהם? מורים? קולנוענים? מוזיקאים?
למה אופנה הפכה למקצוע המוקצה של זמננו?
------------------------------------------------------------------------------------------------
מה שמוביל אותי לנקודה הבאה שלי- לאחר שנודע לי שהתקבלתי ללימודי עיצוב אופנה בשנקר חוויתי התרגשות עצומה שהתחלפה מהר למדי בפרפור חדרים ועוויתות בגלגל העין. אני מבינה שאני מוכשרת ושנבחרתי בקפידה, אבל איך לעזאזל אני אמורה לשלם על הכבוד הזה?
כך מתוך נקודת מוצא מעולה (היסטריה מוחלטת,אבדן תקווה לעתיד) יצאתי לחיפוש אחר מקומות מימון נוספים שיעזרו לי לצלוח את השנה הראשונה לפחות עם כל השערות על הראש- עבודות, מלגות, קרובי משפחה עשירים, יו ניים איט.
נכנסתי לכל האתרים והפורומים , שאלתי את כל מי שניתן לשאול, אפילו שלחתי אי- מיילים עצובים ללאה פרץ, הוד אדמוניותה. אך לאחר אין ספור טלפונים ומספר בלתי נדלה של מזכירות משועממות שענו לי הבנתי שאני פשוט אשמע שוב ושוב את התשובה הבאה- " לא, אנחנו מצטערים, אין לנו מלגות לתלמידי עיצוב. אם תחליטי ללמוד במקום חקלאות ביולוגית בחקר הנשים, לעשות ילד ולכתוב תזה על הקשר של כל זה למפעל הציוני, אולי נוכל לעזור לך. יום טוב, גבירתי."
בוודאי, כיצד יכולתי לצפות לתמיכה במקצוע האופנה ממדינה שבשבילה זארה זה קוטור ואחראית למחדלים כמו נעלי גולדה ,חולצות דקרון וסנדלי שורש?
------------------------------------------------------------------------------------------------
כל זאת גרם לי להגיע למסקנה הבאה שרבים וטובים ודאי הגיעו אליה לפניי- אנשים כאן לא יודעים או רוצים לפרגן, ותמיד אוהבים להתלונן.
כמעט כל מי ששמע שהתקבלתי ללימודים הגיב בצורה דומה- בתחילה תשבוחות על ההישג ומיד לאחר מכן אזהרה מורבידית בסגנון :" אלה הולכות להיות השנים הקשות בחייך/ אבל איך תתפרנסי אחרי זה?/את הולכת למות/ חבל, את נראית אינטלגנטית, למה את עושה את זה לעצמך?"
(כולם ציטוטים אמיתיים לגמרי. כולל בחורה אחת שפשוט הסתובבה בדרמטיות והלכה ומאוחר יותר הבנתי שהיא ניסתה ולא התקבלה)
ובנוגע לכתבות הדיכאוניות- תמיד יהיה על מה להתלונן. זה לא שכולנו עובדים במשרות חלומותינו ומשתכרים כפי שתמיד חלמנו. למעצבי האופנה קשה אבל כמו כן לחקלאים, לטבחים, לרופאים ולעובדים הסוציאליים. לכולם התחרות על הפרנסה קשה במדינה שפולטת יותר בוגרי מוסדות אקדמאים מסך מקומות העבודה שקיימים בה מלכתחילה, ורק לקומץ מהם יש את הכסף כדי להחזיק את הראש מעל המים ולשרוד.
אבל יש שני דברים שאני מקפידה להזכיר לעצמי בכל פעם שאני נתקלת בנתונים העגמומיים האלה:
* אני בניתי את עצמי משום דבר , ללא כסף משפחתי או פרוטקציות , אלא רק בזכות המון חלומות, דמיון , שתי ידי גמד קרקס רומני עם ציפורניים שבורות תמידית וטונות של עבודה קשה. אין לי כלום, ואני מאושרת- אז אם אני בסוף ייגזר עליי להתרסק, אני תמיד אוכל להסתדר .
* ואם נגזר עליי להתרסק כלכלית, נפשית, פיזית ורחנית, אז לפחות אני אעשה את מה שאני אוהבת!
------------------------------------------------------------------------------------------------
ולקוראים המתמידים צ'ופר:
רשימת מלאי לקיץ 2011
===============
(מומלץ ללחוץ על התמונה לאפקט הקיצי המקסימלי)
1.) גופיות מ-100% כותנה , 10 ש"ח משוק בצלאל- הן חסרות צורה ועם הדפסים מטופשים אבל זה הדבר היחידי שאני מסוגלת לשים על עצמי בעונה שבה הרעיון ללבוש תחתונים גורם לי להזיע.
2.)מכנסיים קצרים מעוטרי פפיונים , 100 ומשהו ש"ח מגפן בשנקין- קנייה מעולה של שני זוגות מכנסיים שמצילים אותי במשמרות בוקר תחת השמש הקופחת ועם זאת לא חושפים יותר מדי צלוליטיס ירכתי-עילי. אנחנו כבר לא בנות 12, ליידיס!
3.)נעלי מרי ג'יין עתיקות יומין מגזית- העקב הכי נוח שהיה ויהיה לי, מאותגרת נעליים גבוהות עקמומת רגליים שכמותי. אני מעדיפה להסתובב בנעלי טנגו מאשר לפרכס על שני כרעי תרנגולת שנתמכים אך ורק על ידי סטילטו דקיק בגובה 12 ס"מ.
4.) כפכף בעשרה שקלים משוק הכרמל- סורי חבר'ה, כפכף גומי זה כפכף גומי, ואני לא מוציאה על שלי יותר ממה שהוא שווה * טסק טסק קוני הוויאנאס במאות שקלים, אני מדברת אליכם*
5.)בירקנשטוק עם רצועה רזה, שחורה ומצופה בלכה, כ-400 ש"ח, מחנות בשנקין- כי הבייבי הזאת עובדת על הרגליים כל היום.
6.)מניפת נייר ב-15 ש"ח- מאותה חנות מופלאה ברחוב ידידה פרנקל בפלורנטין אקסיתי. כן, יש עליה חתולים.
7.)משקפי שמש עם עדשות אופטיות , נקנו ב-200 ש"ח במבצע מאופטיקה הלפרין- מי ידע שלדוסים האלה יש כאלה חיקויים מהממים וזולים של ריי באן?
8.)קרם הגנה של פיץ בוין , מחיר שערורייתי מהסופר-פארם- כי אני לבנה כמו חיוורון המוות, ואני לא סובלת את הריח של האולטראסול.
9.)קרטיב קרח ענבים- כי לא צריך יותר מזה כשחם, ויזלחו לי כל הגלידריות והיוגורטריות ודוכני השייקים בתל אביב.
10.)תיק מחנות התיקים של הזקן החביב ליד הסנטר, בסביבות ה-60 ש"ח- כי למרות שמדובר בחיקוי מעצבים שמיוצר בסין אני מעדיפה לתמוך בזקנים חביבים ולא ברשתות, ואהבתי את הסגנון הספורטיבי.
11.)חלק עליון של בגד ים , 15 ש"ח ,מהחנות האדירה 'בלי עין הרע' ברחוב יפו בירושלים- כי הוא שחור , כי הוא נותן כבוד לשדי עגבניות השרי שלי , כי יש לו פפיונים.
12.)ליפסטיק 'דיור אדדיקט', 180 ש"ח במבצע, סופר פארם- טוב, אני קצת זונת מותגים במסווה, והיה קשה להתעלם מפוסטר החוצות אדיר המימדים הזה של קייט מוס סמוקת השפתיים בכיכר רבין.
13.)אייליינר 'אוורלסט' של קרליין, לא זוכרת כמה, סופר פארם- עזבו אתכם ממאק. זה האייליינר הכי עמיד שעיניי למודות האייליינרים נתקבלו בו עד כה.
14.)סומק 'או-גלואו' של סמאשבוקס, סביבות ה-200 ש"ח ברשת אפריל- בתור מתאפרת עצלנית (מקסימום אייליינר וקצת גלוס) המוצר הזה הוא לא פחות מגאוני- ג'ל שצובע את הלחיים בסומק ורדרד ומתוק תוך שניות ונשאר שעות.
15.)חגורה קלועה בצבע טורקיז, 15 ש"ח, בזאר כלשהו ברחוב יפו בירושלים- בגלל הצבע, המחיר, ואפשרויות הליפוף והקשירה הבלתי נדלות.
16.) חגורה צהובה ומהממת, אמא מצאה ברחוב אי שם- בגלל הצבע הנכון שמקפיץ כל אאוטפיט .
17.)תיקן אמריקני מצוי, חינם, כל תל אביב- לפעמים מעופף, לפעמים מעמיד פני מת, תמיד דוחה.
18.)יתוש , חינם, בכל רחבי הארץ- מוצץ את דמי יותר מרון חולדאי, חברת החשמל, המים, וועד הבית ושנקר גם יחד.
אז...מה רשימת המלאי שלכם?
שיהיה קיץ מהמם!
